מלחמת יום הכיפורים והשלכותיה עוררו רגשות של זעם ותסכול עזים הן בקרב הלוחמים שהשתתפו בה והן בקרב האזרחים והאזרחיות. קבוצת מחקר שאיגדה חוקרים מדיסציפלינות שונות התארגנה במטרה להתחקות אחר ביטויי הכעס שהתגלו לאחר המלחמה. הקבוצה עבדה בשני שלבים: בשלב הראשון עסקה הקבוצה בגל המחאה החברתית שפרץ בעקבות המלחמה ושנתן במה לרגשות אלה. אמנם קיימים מחקרים רבים על המחאה שהתחילה מיד לאחר המלחמה, אולם הקבוצה התמקדה בסוגיה ייחודית שלא זכתה לתשומת לב מחקרית מעמיקה – בדרכים בהן עיצבה המחאה את חייהם של המשתתפים בה בפרספקטיבה של חמישים שנה. לשם כך התקיימו שלושה מפגשים בזום בהם הוזמנו שני אנשים שהיו חיילים בתקופת המלחמה והשתתפו במחאות שפרצו אחריה. אחד הדוברים היה בועז תמיר, שהיה קצין צעיר והשני היה ישראל הראל, שהיה חייל מילואים. כל אחד מהדוברים הציג את סיפור חייו לאחר המלחמה ותיאר כיצד הרגשות שצצו בעקבות המלחמה התעוררו בהזדמנויות שונות. כמו כן, הם סקרו את הדרכים בהן חוויותיהם במלחמה עיצבו את יחסם למערכת הפוליטית והצבאית ולמוסדות המדינה.
בשלב השני הקבוצה הצטרפה לקבוצה אחרת שעסקה בחקר הרגשות לאחר המלחמה, כפי שהם באו לידי ביטוי בספרות, בקולנוע ובתיאטרון. בשלב זה התקיימו שני מפגשים בהם הוצגו התחלות של מחקר.
לאחר החגים מתוכנן יום עיון שבו יוצגו מקורות ראשוניים רלוונטיים למחקר של כל אחד ואחת מן המשתתפים. (מחזה, סרט, ראיון, כתבה עיתונאית, דוקומנט מנהלי או כל מקור ראשוני אחר). כל אחד מהמקורות הללו מהווה תיעוד של הרגשות והמחאה שפרצו לאחר המלחמה וישמש בסיס לדיון על הביטויים החברתיים והתרבותיים-אמנותיים של המחאה.
חברי הקבוצה:
- אביתר בן-צדף: עמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור (ICT) באוניברסיטת רייכמן, מוסמך אוניברסיטת טקסס באוסטין בעיתונות, בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בהיסטוריה וביחסים בין-לאומיים. לשעבר – איש יחסי ציבור ושיווק בתעשייה האווירית ובמנועי בית-שמש ועורך כתב-העת 'מערכות' בצה"ל. פרסם עשרות מאמרים על יחסי צבא-חברה בישראל, על יחסי צבא-תקשורת, על יחסי טרור-תקשורת, על מלחמות ישראל ובעיקר – על מלחמת יום הכיפורים. יזם את פרסום ספר המחקרים על מלחמת יום הכיפורים – ניצחון בסבירות נמוכה.
- ד"ר אינס גבל: מרצה במחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה. ד"ר גבל חוקרת קהילות דתיות לאומיות וחרדיות ואת יחסן למדינת ישראל. הייתה מעורבת בכתיבת הספר Jesus Was a Jew": Presenting Christians and Christianity in Israeli State Education על הוראת הנצרות במערכת החינוך בישראל.
- ד"ר שלי זר-ציון: מרצה בכירה בחוג ללימודי תיאטרון ופרפורמנס באוניברסיטת חיפה. היא היסטוריונית העוסקת בחקר התיאטרון היהודי והעברי. היא עוסקת בתיאטרון עברי במחצית הראשונה של המאה העשרים, בעיקר בהקשרים של תפיסות דיאספוריות ותרבות פופולרית. ספרה הבימה בברלין: מיסודו של תיאטרון ציוני פורסם במאגס 2015, ושנה לאחר מכן הופיע בגרמנית. היא עורכה שותפה של הספר הבימה: עיונים חדשים בתיאטרון לאומי (2017). בנוסף פרסמה מאמרים רבים בנושאים אלו בכתבי עת כגון Jewish Social Studies, Israel Studies ועוד.
- ד"ר יאיר יאסן: מרצה בתכנית לניהול ויישוב סכסוכים באונ' בן גוריון, קמפוס אילת. מחבר הספר לא מרימים ידיים – מחאות ואלימות כלפי המדינה בישראל, וזוכה פרס נשיא המדינה למצויינות ולחדשנות מדעית לשנת 2017.
- ד"ר מיכל פיק חמו: חוקרת ייצוגים של דיסוציאציה פוסט טראומטית בתרבות הישראלית ובקולנוע הישראלי. ד"ר פיק חמו פרסמה את הספר מולדת פצועה במימון מלגת קרן הקולנוע הישראלי, ולאחרונה התפרסם מאמרה "ייצוג העיר ירושלים בקולנוע הישראלי: המבט הכפול" בספר ירושלים 1973-1948 בהוצאת יד בן צבי בעריכת: גולן ארנון, גפני ראובן, זלצר אסף, רמון אמנון.
- ד"ר ענת קדרון: היסטוריונית, מרצה בכירה במכללה האקדמית תל חי. מחקריה עוסקים ביחסים בין הממסד הפוליטי לנוער ובמחאת נוער.
- פרופ' נפתלי שם טוב: ראש המחלקה לספרות אמנויות ולשון, האוניברסיטה הפתוחה. פרופ' שם טוב חוקר היבטים חברתיים של תיאטרון ישראלי, תיאטרון קהילתי וחינוכי. בשנים האחרונות הוא עוסק בתיאטרון המזרחי בישראל. כתב מאמרים ושלושה ספרים בנושאים אלה. לאחרונה ערך יחד עם סמדר מור ושפרה שיינמן את האנתולוגיה: תיאטרון לקהל צעיר: מחקר, יצירה ושיח, מכון מופת.