בתחילת חודש יולי 2022 נערכה במכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות סדנת מחקר בנושא יהודי התפוצות ודמותה היהודית של מדינת ישראל. במשך יומיים אינטנסיביים הוצגו פרשנויות חדשות ומקוריות במגוון נושאים הקשורים ביחס שבין מדינת ישראל והתפוצות מצד חוקרים ותלמידי מחקר במגוון דיסציפלינות – היסטוריונים, סוציולוגים, חוקרי מדע המדינה ויחסים בין־לאומיים ועוד. היה זה מפגש איכותי ומפרה שהוביל פרופ' עופר שיף מאוניברסיטת בן־גוריון, שיצר מרחב שיח חדש על הקשר בין העולם היהודי ודמותה היהודית של מדינת ישראל ממבט היסטורי ועכשווי. קבוצת חוקרים שלקחו חלק בסדנה ביקשה להמשיך את קווי המחשבה והמחקר השונים שעלו בסדנת המחקר וליישמם על מלחמת יום הכיפורים במכון לחקר ארץ ישראל ויישובה של יד יצחק בן־צבי, וזאת כחלק מהפעילות המחקרית של המוסד לציון 50 שנים למלחמת יום הכיפורים.
חברי קבוצת המחקר:
- פרופ' זהר שגב – היסטוריון, מלמד בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה, מחקרו העיקרי הוא היסטוריה של יהדות ארצות הברית.
- ד"ר יוסי קוגלר (מְרַכז הקבוצה) – עובד בבית הספר הבין־לאומי להוראת השואה ביד ושם. כתב דוקטורט בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל־אביב בנושא יחסה של החברה הישראלית לאנטישמיות בשנים 1987-1948.
- ד"ר אווה גורביטש – כתבה דוקטורט באוניברסיטת ברנדייס על התנועה לארץ ישראל השלמה.
- תום אשד – דוקטורנט באוניברסיטה העברית החוקר את מקומו של זיכרון השואה בפעילות הדיפלומטית הישראלית לאורך השנים.
- תמר ג'יבלי – כותבת דוקטורט באוניברסיטת בן־גוריון על יחסם של יהודי ארצות הברית למאבק יהודי ארצות האסלאם בישראל עד שנת 1973.
קבוצת המחקר נפגשה אחת לשלושה שבועות. במפגשים הראשונים הציגו חברי הקבוצה את נושאי המחקר ואת הקשר שלהם למלחמת יום הכיפורים וליחסי ישראל והתפוצות. לאחר מכן דנו חברי הקבוצה ביחסי ישראל והתפוצות מזוויות שונות – העזרה של יהודי התפוצות לתנועה הציונית ולמדינת ישראל במשך השנים, גורמים שונים שמשפיעים על עלייה, היחס של התנועה הציונית ושל הישראלים ליהודי התפוצות והיחס של יהודי התפוצות כלפי ישראל לאורך השנים, ההבדלים בין התפוצות השונות ועוד.
בערב עיון שהתקיים בחודש יוני 2022, הציגו חברי הקבוצה ניתוח מנקודות מבט שונות של מלחמת יום כיפור ויהדות התפוצות.
תקצירי ההרצאות:
- ד"ר יוסי קוגלר, המלחמה שקיבעה יחסיה של ישראל עם יהודי ארצות הברית: מאז הקמתה של מדינת ישראל ועד מלחמת ששת הימים נוצר תהליך איטי, אך עקבי למדי, של ירידה בשלילת הגלות והתקרבות של החברה הישראלית ליהדות התפוצות, ובראשם יהודי ארצות הברית. החרדה העמוקה שקדמה למלחמת ששת הימים והתחושה שישראל והעם היהודי ננטשו על ידי אומות העולם, תחושה אליה היו שותפים גם יהודי התפוצות, הניצחון הדרמטי במלחמה ושחרור המקומות הקדושים, הביאו לשיא את תחושות הסולידריות של הישראלים עם יהודי ארצות הברית, ושל אלה עם ישראל, דבר שבא לידי ביטוי, בין היתר, בכך שהתרומות לישראל וגם העלייה מארצות הברית הגיעו לשיא.
אך בניגוד למלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים הביאה לריחוק מסוים של יהודי ארצות הברית מישראל, בראש ובראשונה מפני שהיא נתפסה על ידם, כפי שהיא נתפסה על ידי הישראלים, ככישלון. הסולידריות לא נפגעה, כאשר יהודי ארצות הברית פעלו בזמן המלחמה לעזרתה של ישראל בתרומות ובפעולות שתדלנות, אך אותה התרחקות הביאה להדגשת כוחה של התפוצה, עד כדי הדעה שהתפוצה מסוגלת להיות מרכז רוחני לעצמה, לצדה של ישראל. כך, גיוס התרומות המרשים במלחמה ובשנה שלאחריה ירד בחדות לאחר מכן, וגם גל העלייה שהחל לאחר מלחמת ששת הימים נבלם, ובעצם לא חזר על עצמו עד כתיבת שורות אלה. וכך, קיבעה המלחמה קיבעה את יחסיה של ישראל עם יהודי ארצות הברית – אם מלחמת ששת הימים הביאה לסולידריות יוצאת דופן של יהודי ארצות הברית עם ישראל, אך גם פתחה את אופציית העלייה, מלחמת יום הכיפורים הורידה מהפרק את אופציית העלייה אך השאירה את הסולידריות.
- ד"ר אווה גורביטש, "קיסינג'ר מתייחס לישראל כפסיכיאנלטיקן לחולה": דמותו של הנרי קיסינג'ר כמקרה בוחן ביחסי ישראל-תפוצות לאחר מלחמת יום הכיפורים – ההרצאה של ד"ר גורביטש התמקדה בשתי שאלות: כיצד השפיעה מלחמת יום הכיפורים על יחסם של יהודי ישראל כלפי יהודי ארה"ב, ומה אפשר להסיק מכך לגבי תובנות ישראליות כלפי מצבה הפוליטי של המדינה לאחר המלחמה? מלחמת יום הכיפורים זכורה כטראומה לאומית מלאת כאב ומרובת דמים, לאחר ששתי מדינות ערב – מצרים וסוריה – הפתיעו את ישראל ותקפו אותה בצהרי יום הכיפורים ב-6 באוקטובר 1973. מעל 2,500 חיילים ישראלים נפלו בהגנת המדינה, אבל צה"ל התגבר והדף את הכוחות התוקפים מעבר לגבולות של 67. המלחמה הזו זכורה כמלחמה ששברה את האופוריה ואת השאננות הצבאית שנוצרו לאחר מלחמת ששת הימים, וסללה את הדרך להסכם השלום ההיסטורי עם מצרים. מבחינות רבות מלחמת יום הכיפורים חיזקה וביססה תובנות פוליטיות שהופקו בעקבות מלחמת ששת הימים, אבל אחד מהדברים שייחדו את המלחמה ב-1973 הוא בהתערבותה הישירה וחסרת התקדים של ארצות הברית בגורלה הצבאי והמדיני של ישראל. לכן, בחינת יחסם של הישראלים כלפי אמריקה וכלפי יהודי אמריקה מצביעה על השפעתה הייחודית של מלחמת יום הכיפורים על החברה הישראלית. בהרצאה זו אתמקד במבטם של אליעזר ליבנה, ממייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה, וההיסטוריון יעקב טלמון, שהיה מראשי מתנגדיה, על מצבה של ישראל בזמן ואחרי המלחמה דרך יחסם למזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר כדמות שייצגה בשבילם את הקהילה היהודית-אמריקאית. שני אנשי רוח שעמדתם ייצגה את הימין והשמאל המתהווים באותה תקופה הביטו החוצה כלפי יהודי התפוצות כדי להבין את מצבה הנפשי והכוחות הפנימיים של ישראל. ההתכתבות הציבורית ביניהם מעידה על שתי גישות מושגיות כלפי יהודי ארה"ב כשותפים בגורלה או לחלופין כמתנכלים ריבונותה של ישראל. מכתביהם אנחנו למדים שבעוד שטלמון ראה במלחמת יום הכיפורים נקודת מפנה בה ליהודי ארצות הברית היה מקום מיוחד לעזור ולרפא את ישראל מהטראומה הלאומית שחוותה, מנקודת מבטו של אליעזר ליבנה, לעומת זאת, מלחמת יום הכיפורים הגבירה וחיזקה את התחושה שישראל נמצאת בסכנה קיומית תמידית, ואין לישראל שותפים לגורלה ועליה לסמוך על עוצמתה הטריטוריאלית והצבאית.
- תום אשד, "כאז כן עתה": חסידי אומות העולם ויחסי החוץ של ישראל לאחר מלחמת יום הכיפורים – באוקטובר 1973, לקראת סוף מלחמת יום הכיפורים, מוסד הנצחת השואה הישראלי יד ושם שלח מכתב ל-500 חסידי אומות עולם, לא-יהודים שהצילו יהודים במהלך השואה. המבקש מהם לתמוך בישראל, כפי שתמכו בעם היהודי בזמן מלחמת העולם השנייה. הרצאה זו עוקבת אחר התהליכים שהובילו את ראשי יד ושם לשלוח את המכתב ב-1973, החל מהרקע ההיסטורי להנצחה הרשמית של חסידי אומות העולם שהחלה לאחר משפט אייכמן, על הויכוחים בין ישראל ליהדות התפוצות לגבי מי ינציח את מצילי היהודים בתקופת השואה, ועד סוגיות פוליטיות שעלו בדיוני הוועדה כמו סוגיית הנצחת דיפלומטים ואנשי ממשל לשעבר. שלל המשברים הבינלאומיים שחוותה ישראל בשנות השבעים, ובראשם מלחמת יום הכיפורים, הפכו את מוסד הנצחת חסידי אומות העולם לאחד ממיזמי ההנצחה החשובים של מדינת ישראל, שמטרתו לגשר בין ישראל לאירופה על אף זיכרון השואה.
את הערב הנחה פרופ' זהר שגב (שגם הגיב לשלוש ההרצאות), נכחו בו עשרות רבות של צופים שגילו עניין רב בהרצאות השונות, כולל פרופ' מירון מדזיני, דובר לשכת ראש הממשלה של גולדה מאיר בזמן המלחמה, שהציג בסוף הערב את זווית המבט שלו.
לצפייה בערב העיון > https://www.youtube.com/watch?v=M-I06vGlwHE